<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מו"ק</h1>
<h2>דף מו.</h2>
המלין המת עובר בל"ת שנ' כי קבר תקברנו, מת"ל תקברנו מכאן למלין שעובר בל"ת, הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין וכי"ב אין עובר.
<h2>דף מו:</h2>
והספד יקרא דשכבא ולא יקרא דחיי, ואי אמר לא תספדו להאי גברא ל"צ להספיד, ואי לאו צריך להספיד ולאפוקי מיורשים שכר ספדנים.
<h2>דף מח.</h2>
היו מזרקין כלים על המטה מצוה על אחרים להציל דהוי כהשבת אבדה, בד"א כשלא נגעו במטה הנקברת עמו, אבל נגעו אסורין דמחלפי בתכריכי מת שאסורים בהנאה. כל המציל הכלים שהגיעו לארונו גוזל המתים אבל מלמדין האדם שלא יהא חובלן, שכל המרבה כלים על המת עובר בבל תשחית, ומנוולו שמרבין רפש עליו, ומרבין רמה, שמוסיף על הרמה שבגופו, וכסות היורדת עם המת באה עמו לעתיד לבוא שנ' תתהפך כחומר חותם יתיצבו כמו לבוש עתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהם ק"ו מחטה.
